כיצד חברים לכל החיים עוזרים לך לחיות יותר

0
35

אתה תשמע אותם קודם. חבורה מבולבלת של אנשים זקנים מפוצצת את עצמם בשולחן מאחורי הצד הקצר של הבר, המובלעת האינטימית שלהם, שם הם מספרים סיפורים שהם מספרים זה לזה במשך עשרות שנים. אחד הגברים קם והולך במעגל כאילו הוא מחזיק כדור חוף בין ברכיו כדי להעביר קו אגרוף לסיפור בעוד האחרים מנגבים דמעות מעיניהם. הם נמצאים בשנות ה -80 לחייהם ומבלים יותר טוב מכל אחד אחר במקום.

הם בילו יחד יותר מזה 60 שנה. וזה משתלם. ביקורות של יותר מ 148 מחקרים שונים מראים כי קשרים ארוכים ומשמעותיים מפחיתים את סיכון התמותה.

במקור היו אלה קרל וזואי (סבא וסבתא שלי), וקן וננסי, דיק וננסי, ג'ון וג'נט, ההארלס, קרלסון. הכנופיה המאושרת. קרל הוא שהתחיל לקרוא להם כי מכיוון שבכל פעם שצוות זה של מורים ומנהלי בתי ספר מאז ומלאי הפנסיה התאסף, הוא הבחין שכולם נראו כל כך, טוב, שמחים.

הגברים החלו את דרכם בחינוך בערך באותה תקופה, כולם באמצע שנות ה -20 לתחילת שנות השלושים לחייהם, כולם גרים במרחק של 25 קילומטרים אחד מהשני, והכל ברגישות שהתכופפה לשובבות. הם הצטרפו יחד לליגת באולינג. זה היה בערך בשנת 1957.

בסופו של דבר הם הביאו את נשותיהם ומצאו שכולם מסתדרים. עדיף שהם נהנו מאוד. אז באולינג הפך לארוחת ערב בבתים של זה. זה הפך למסיבות קלפים בשעות הלילה המאוחרות שהפכו לחופשות עם המשפחות. והחופשה הפכה למינוי קבוע בפלורידה בכל חופשת אביב וטיולים ארוכים בכל רחבי הארץ לאורך הפרישה.

קרל ברגמיאן

החבורה צלצלה באלף המילניום ביחד, כולם לא לגמרי בטוחים מה עומד לקרות, אך בידיעה שכולם רוצים להיות אחד סביב השני ומערבבים קוקטיילים אם משהו יקרה. כהרף עין של 50 שנה נוצרה חברות, תערובת של קלות ומאמץ והומור והערכה ופתיחות.

הם עושים את העבודה – שלא מרגישים עבודה – של חברות.

הם יושיטו אחד לשני באותה קלות כמו שתושיט יד לספר אהוב. כשהילדים התבגרו והפרישה הגיעה, וחברי הכנופייה המאושרת – או אפילו ילדים של חברים – חלו והלכו הלאה, האחרים עדיין הגיעו ועדיין תכננו תוכניות, והיכנסו למסיבות הקלפים..

קרא גם  ד"ר פצעון פופר סוחט ציסטה קשה של פילאר ממצחו של אדם בסרטון האינסטגרם החדש שלה

הם עושים את העבודה – שלא מתחשק להם עבודה – של חברות, עשו זאת כל השנים, מכיוון שזה הופך את החיים למהנים יותר, למלאים יותר. אז קרל וזואי נוסעים עכשיו 150 מיילים דרומה פעם בחודש, בגילאי 80-כמה שנים, כדי להגיע למשחק קלפים, או לארוחת ערב בה הם ישבו במקום שלהם וישמעו את קן מספר את הסיפור שוב על הדלקת שלו שיער על האש כסגן המנהל לפני שנים. כי ככה הם ממשיכים להמשך החברות (וגם אחת לשניה).